התסביך הכי גדול שלוחם בגדוד חרדי יכול לאכול על עצמו
לפני הכל אני מבקש את סליחתכם הקוראים על כך שסדר הפוסטים בבלוג מבולגן קצת, גם כי גוגל לא נותן לסדר אותם
וגם בגלל שאני מדלג על סיפורים וחוויות מעניינות מעוד הרבה מסעות שהיו לי אבל פשוט זה ישעמם עם פוסט אחרי פוסט אדבר רק על מסע ועוד מסע וכולי...
אז כן חברים,
אני הולך לספר לכם את אחד החידות הגדולות של לוחמים בגדוד חרדי בצה"ל, מה גורם לנו לאכול את עצמנו כל כך בעיקר בטירונות ואיך זה יכל להשפיע על המשך שירותנו בצבא?
אתם בטח חושבים שאתם יודעים את התשובה, אבל אני מבטיח לכם שלא ורק אחרי שאגיד אותה אתם תגידו, " אהה זה היה ברור מאליו".
בעיות של לוחמים זה הבעיות הכי קשות בצבא. תגידו מה שתגידו לא משנה באיזה גדוד אתה נמצא ואיזה חטיבה אבל מהרגע שהתפקיד אליו אתה מכויל נקרא לוחם, תכין את עצמך לגרוע מכל.
וכשאני מתכוון לגרוע מכל זה לא לזה שיגמר לך החלב לקפה בבוקר ולא לזה שאתה מתגעגע לאוכל של אמא ולא לזה שאתה יוצא מהבסיס ב18 בערב במקום ב16 וגם לא לזה שאתה יוצא פעם ב21 יום וגם לא לזה שניגמר המים החמים במקלחות.
כשאני מתכוון לגרוע מכל, אפילו אתם הקוראים הפשוטים שלא מבינים כלום בצבא או הקוראים שכן מבינים והשתחררו מהצבא לא יודעים למה אני מתכוון.
אבל אנחנו הלוחמים החרדים יש לנו בעיה יותר קשה משל כולם.
אתחיל בלספר לכם קצת על מסעות בצבא(וזה לא המסעות הבעיה הגדולה).
אין חייל או מפקד או כל אדם אחר עם מדים ותעודת לוחם שאוהב מסעות נ-ק-ו-ד-ה.
היו לי שלושה מחלקות של חיילים שיוצא סך הכל באיזור ה80-90 חיילים עברו תחת פיקודי בתור סמל. עברתי טירונות שלמה עם פלוגה של 120 איש. עשיתי קורס מכ"ים עם עם עוד פלוגה של 90 איש ולא נמצא האדם הזה.
עכשיו תגידו "היה לי מ'פ/מ'גד/מח'ט שהיה חולה על מסעות וכל שבועיים היה עושה לנו מסע".
אז ככה,
הצבא מתחלק ל3 סוגים של אנשים שקיימים שקיימים בכל צה"ל ולא רק בגדודים חרדים.
הסוג הראשון של החיילים זה בדרך כלל 95%(אחוזים שאני סתם זורק בערך) מכלל החפש"ים (חיילים פשוטים)
שלא סובלים מסעות ולא מבינים גם למה עושים אותם.
הסוג השני של החיילים זה ה5% הנותרים שהם בדרך כלל כל מיני "קשרים"(קשר- חייל שהוא עוזר/צמד של מפקד) וחברה מאוד רבקיסטים שמצליחים לקלוט קצת למה נועדו המסעות.
והסוג השלישי החיילים זה גם חיילים וגם מפקדים שלא סובלים מסעות אבל מבינים למה חייבים לעשות אותם שאני יכול להגיד לפחות ממה שאני מכיר שזה 100% מכלל המפקדים בדרך כלל ואי לכך ובהתאם לזאת בגלל שהמפקדים מבינים את החשיבות של המסעות אז הם עושים לכם הרבה מסעות.
אבל תאמינו לי... הם לא אוהבים אותם.
שום מפקד, מגד מחט או מי שזה לא יהיה לא אוהב לארגן את החיילים שלו או פלוגה שלמה למסע יום שלם ולהכין חפ'ק רפואה גדודי ולאשר את המסע מול הדרג שמעליו ולטפל בכל החיילים שסובלים מבעיות/יש להם פטורים/רוצים לעקוץ/מתעלפים/מתלוננים במסעות.
אז למה כל כך שונאים מסעות?
ומה הסיבה שבאמת שצריך לעשות אותם?
02.00 בלילה אני הולך עם חברי למחלקה בבקעה במהלך הטירונות באחד המסעות שלי.
שואלים את המפקד לאיפה צריך להגיע והוא מצביע לנו על איזה הר רחוק רחוק מאחורי עננים שבקושי רואים ומסביר לנו ששם המנוחה שלנו וצריך להגיע תוך זמן מסויים.
כולנו גמורים אחרי כמה תרגילים כבר באותו הלילה, סוחבים ציוד עלינו, פקל מים, אלונקות, ווסטים, תיקי אוכל, נשקים עם כל המחסניות, מזיעים בחום של הבקעה בקיץ.
ואז כשכולם צועדים בשקט וכל מה שנשאר לך לעשות זה לחשוב לעצמך, אתה מתחיל לשאול את עצמך,
למה לעזאזל אתה עושה את זה?!!!
מה היה חסר לך בחיים שאתה צריך לצעוד בשעות האלה של הלילה בבקעה עם ציוד עלייך ולהזיע ולעשות תרגילים?!!
יכלת להיות כמו הרבה בחורי ישיבות עם הפטור מהצבא ולשבת חצי יום בישיבה וחצי יום ללכת לבלות, לקחת חופשות מתי שבא לך, לטוס בלי לבקש רשות, לעבוד ולעשות קצת כסף אולי להתחיל ללמוד משהו, אבל בשביל מה אתה עושה את זה עכשיו?! זרוק תציוד בצד, תגיד אתה מסרב פקודה, שב בכלא כמה חודשים ואז ישחררו אותך או שיעבירו אותך תפקיד.
אם נראה לכם שעשיתי את זה אז ממש לא והמשכתי ללכת בשקט כי חשבתי שאולי זה רק אני חושב ככה. אחרי כמה שעות של הליכה כמה חברים מתחילים לקפוץ גם ולהתעצבן למה הם עושים את זה והם רוצים לרדת לג'וב ונמאס להם מהצבא ובערך כל מה שאני חשבתי לעצמי הם אמרו בקול.
אני יכול לומר לכם ב100% של וודאות שאם הם היו יודעים למה הם עושים את זה, כל הטירונות שלהם היית נראת אחרת וגם כל השירות הצבאי שלהם.
כשאתה יודע למה אתה עושה כל דבר ויש לך יסודות מספיק חזקים, אז אתה יכול לבנות עליהם בניין ואם היסודות רעועים הבניין כולו רעוע ויכול גם להתמוטט וזה מה שקורה לחיילים האלה.
התגייסנו לפלוגה 140-170 איש בערך אם אני לא טועה ונשארנו עם 90 בערך. חלק מנסים להתאבד, חלק לרדת לג'וב, חלק לצאת מצה'ל...
אז מה הפתרון אתם שואלים או מה החזיק אותי?
אין ספק שהצבא משקיע הרבה בלספר על העבר של מדינת ישראל והצבא ומנסה להעביר ערכים בציונות, הבעיה שמדובר פה בבחורים ברובם מישיבות חרדיות ואתה לא יכול לדבר איתם על ציונות בזמן שבמהלך ה18 שנה שהם היו בישיבות דיברו איתם נגד המדינה והציונות.
אז אותי מה שהחזיק, זה שאני לפני הצבא התאמנתי הרבה בכושר וגם אמרתי לעצמי שאם אני מתגייס אני משרת על הצד הטוב ביותר ומוציא את המיטב מהשירות, בדיוק כמו בישיבה.
אם ידעתי שבישיבה גבוהה אני הולך להיות פעם אחת בחיים ולמשך תקופה מסויימת, הוצאתי את המיטב שאני יכול מאותה תקופה.
וגם המחשבות שעלו לי לראש לרדת לג'וב או שחברים או המשפחה יחשבו שאני פשוט חלש ואני לא יכול להיות לוחם ו69 שנה שחיילים עושים את המסעות האלה, אז מי אני שלא אצליח לעשות אותם?!!
אלא הדברים שהחזיקו אותי חברים ואם אתם חרדים לפני גיוס או מנסים לתת מוטיבציה לחיילים חרדים, אז אלה ההסברים שאתם צריכים לתת להם.
אבל בשביל מה עושים את המסעות?
פשוט. כי אם בחיים לא תעשה מסע עם אלונקה/פקל מים עלייך ווסט לפחות 30 קילומטר או הרבה יותר ותסחוב את אחד החברים שלך בתור פצוע על אלונקה, מי ערב לזה שבעזה או בלבנון או בכל מקום אחר לא תתחיל לבכות אחרי כמה קילומטרים שאתה רוצה לרדת לג'וב או שתתעלף?!!
או מי יסחוב אותך כשאתה תיפול פצוע?!!
אז תעשו לעצמכם טובה חברים ואם אתם רוצים שהשירות שלכם והטירונות שלכם יהיו קלים, תזכרו את הדברים האלה, כל פעם שעולה לכם מחשבות.
וגם בגלל שאני מדלג על סיפורים וחוויות מעניינות מעוד הרבה מסעות שהיו לי אבל פשוט זה ישעמם עם פוסט אחרי פוסט אדבר רק על מסע ועוד מסע וכולי...
אז כן חברים,
אני הולך לספר לכם את אחד החידות הגדולות של לוחמים בגדוד חרדי בצה"ל, מה גורם לנו לאכול את עצמנו כל כך בעיקר בטירונות ואיך זה יכל להשפיע על המשך שירותנו בצבא?
 |
| אחד המסעות שלנו |
בעיות של לוחמים זה הבעיות הכי קשות בצבא. תגידו מה שתגידו לא משנה באיזה גדוד אתה נמצא ואיזה חטיבה אבל מהרגע שהתפקיד אליו אתה מכויל נקרא לוחם, תכין את עצמך לגרוע מכל.
וכשאני מתכוון לגרוע מכל זה לא לזה שיגמר לך החלב לקפה בבוקר ולא לזה שאתה מתגעגע לאוכל של אמא ולא לזה שאתה יוצא מהבסיס ב18 בערב במקום ב16 וגם לא לזה שאתה יוצא פעם ב21 יום וגם לא לזה שניגמר המים החמים במקלחות.
כשאני מתכוון לגרוע מכל, אפילו אתם הקוראים הפשוטים שלא מבינים כלום בצבא או הקוראים שכן מבינים והשתחררו מהצבא לא יודעים למה אני מתכוון.
אבל אנחנו הלוחמים החרדים יש לנו בעיה יותר קשה משל כולם.
אתחיל בלספר לכם קצת על מסעות בצבא(וזה לא המסעות הבעיה הגדולה).
אין חייל או מפקד או כל אדם אחר עם מדים ותעודת לוחם שאוהב מסעות נ-ק-ו-ד-ה.
היו לי שלושה מחלקות של חיילים שיוצא סך הכל באיזור ה80-90 חיילים עברו תחת פיקודי בתור סמל. עברתי טירונות שלמה עם פלוגה של 120 איש. עשיתי קורס מכ"ים עם עם עוד פלוגה של 90 איש ולא נמצא האדם הזה.
עכשיו תגידו "היה לי מ'פ/מ'גד/מח'ט שהיה חולה על מסעות וכל שבועיים היה עושה לנו מסע".
אז ככה,
הצבא מתחלק ל3 סוגים של אנשים שקיימים שקיימים בכל צה"ל ולא רק בגדודים חרדים.
הסוג הראשון של החיילים זה בדרך כלל 95%(אחוזים שאני סתם זורק בערך) מכלל החפש"ים (חיילים פשוטים)
שלא סובלים מסעות ולא מבינים גם למה עושים אותם.
הסוג השני של החיילים זה ה5% הנותרים שהם בדרך כלל כל מיני "קשרים"(קשר- חייל שהוא עוזר/צמד של מפקד) וחברה מאוד רבקיסטים שמצליחים לקלוט קצת למה נועדו המסעות.
והסוג השלישי החיילים זה גם חיילים וגם מפקדים שלא סובלים מסעות אבל מבינים למה חייבים לעשות אותם שאני יכול להגיד לפחות ממה שאני מכיר שזה 100% מכלל המפקדים בדרך כלל ואי לכך ובהתאם לזאת בגלל שהמפקדים מבינים את החשיבות של המסעות אז הם עושים לכם הרבה מסעות.
אבל תאמינו לי... הם לא אוהבים אותם.
שום מפקד, מגד מחט או מי שזה לא יהיה לא אוהב לארגן את החיילים שלו או פלוגה שלמה למסע יום שלם ולהכין חפ'ק רפואה גדודי ולאשר את המסע מול הדרג שמעליו ולטפל בכל החיילים שסובלים מבעיות/יש להם פטורים/רוצים לעקוץ/מתעלפים/מתלוננים במסעות.
אז למה כל כך שונאים מסעות?
ומה הסיבה שבאמת שצריך לעשות אותם?
02.00 בלילה אני הולך עם חברי למחלקה בבקעה במהלך הטירונות באחד המסעות שלי.
שואלים את המפקד לאיפה צריך להגיע והוא מצביע לנו על איזה הר רחוק רחוק מאחורי עננים שבקושי רואים ומסביר לנו ששם המנוחה שלנו וצריך להגיע תוך זמן מסויים.
כולנו גמורים אחרי כמה תרגילים כבר באותו הלילה, סוחבים ציוד עלינו, פקל מים, אלונקות, ווסטים, תיקי אוכל, נשקים עם כל המחסניות, מזיעים בחום של הבקעה בקיץ.
ואז כשכולם צועדים בשקט וכל מה שנשאר לך לעשות זה לחשוב לעצמך, אתה מתחיל לשאול את עצמך,
למה לעזאזל אתה עושה את זה?!!!
מה היה חסר לך בחיים שאתה צריך לצעוד בשעות האלה של הלילה בבקעה עם ציוד עלייך ולהזיע ולעשות תרגילים?!!
יכלת להיות כמו הרבה בחורי ישיבות עם הפטור מהצבא ולשבת חצי יום בישיבה וחצי יום ללכת לבלות, לקחת חופשות מתי שבא לך, לטוס בלי לבקש רשות, לעבוד ולעשות קצת כסף אולי להתחיל ללמוד משהו, אבל בשביל מה אתה עושה את זה עכשיו?! זרוק תציוד בצד, תגיד אתה מסרב פקודה, שב בכלא כמה חודשים ואז ישחררו אותך או שיעבירו אותך תפקיד.
אם נראה לכם שעשיתי את זה אז ממש לא והמשכתי ללכת בשקט כי חשבתי שאולי זה רק אני חושב ככה. אחרי כמה שעות של הליכה כמה חברים מתחילים לקפוץ גם ולהתעצבן למה הם עושים את זה והם רוצים לרדת לג'וב ונמאס להם מהצבא ובערך כל מה שאני חשבתי לעצמי הם אמרו בקול.
אני יכול לומר לכם ב100% של וודאות שאם הם היו יודעים למה הם עושים את זה, כל הטירונות שלהם היית נראת אחרת וגם כל השירות הצבאי שלהם.
כשאתה יודע למה אתה עושה כל דבר ויש לך יסודות מספיק חזקים, אז אתה יכול לבנות עליהם בניין ואם היסודות רעועים הבניין כולו רעוע ויכול גם להתמוטט וזה מה שקורה לחיילים האלה.
התגייסנו לפלוגה 140-170 איש בערך אם אני לא טועה ונשארנו עם 90 בערך. חלק מנסים להתאבד, חלק לרדת לג'וב, חלק לצאת מצה'ל...
אז מה הפתרון אתם שואלים או מה החזיק אותי?
אין ספק שהצבא משקיע הרבה בלספר על העבר של מדינת ישראל והצבא ומנסה להעביר ערכים בציונות, הבעיה שמדובר פה בבחורים ברובם מישיבות חרדיות ואתה לא יכול לדבר איתם על ציונות בזמן שבמהלך ה18 שנה שהם היו בישיבות דיברו איתם נגד המדינה והציונות.
אז אותי מה שהחזיק, זה שאני לפני הצבא התאמנתי הרבה בכושר וגם אמרתי לעצמי שאם אני מתגייס אני משרת על הצד הטוב ביותר ומוציא את המיטב מהשירות, בדיוק כמו בישיבה.
אם ידעתי שבישיבה גבוהה אני הולך להיות פעם אחת בחיים ולמשך תקופה מסויימת, הוצאתי את המיטב שאני יכול מאותה תקופה.
וגם המחשבות שעלו לי לראש לרדת לג'וב או שחברים או המשפחה יחשבו שאני פשוט חלש ואני לא יכול להיות לוחם ו69 שנה שחיילים עושים את המסעות האלה, אז מי אני שלא אצליח לעשות אותם?!!
אלא הדברים שהחזיקו אותי חברים ואם אתם חרדים לפני גיוס או מנסים לתת מוטיבציה לחיילים חרדים, אז אלה ההסברים שאתם צריכים לתת להם.
אבל בשביל מה עושים את המסעות?
פשוט. כי אם בחיים לא תעשה מסע עם אלונקה/פקל מים עלייך ווסט לפחות 30 קילומטר או הרבה יותר ותסחוב את אחד החברים שלך בתור פצוע על אלונקה, מי ערב לזה שבעזה או בלבנון או בכל מקום אחר לא תתחיל לבכות אחרי כמה קילומטרים שאתה רוצה לרדת לג'וב או שתתעלף?!!
או מי יסחוב אותך כשאתה תיפול פצוע?!!
אז תעשו לעצמכם טובה חברים ואם אתם רוצים שהשירות שלכם והטירונות שלכם יהיו קלים, תזכרו את הדברים האלה, כל פעם שעולה לכם מחשבות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה