רק התגייסנו ומתחיל מסע 3 קילומטר
מסע 3.... אח מסע 3.... המסע הראשון שלי באופן כללי בחיים ובפרט באופן כללי בצה"ל.
אם באמת את/ה מתלבט/ת להתגייס לקרבי, או סתם בא לך לקבל קצת מורל לצבא או להיזכר בחוויות מהצבא זה בשבילך.
כמה כולם דיברו על המסע הזה, כבר כמה ימים שכל הפלוגה מתארגנת למסע הזה.
אתה בטח קורא את זה ואומר לעצמך "פאקינג 3 קילומטר" כמה כבר אפשר להיתארגן לכזה מסע וכמה זמן זה כבר לוקח?!
30 דק בקצב 6 ובריצה בין 10-13 דק בערך.
לא אאריך פה על כל ההכנות, כי זה פשוט די משעמם להתחיל לספר עליהם, איך יום אחרי יום "שפצרנו"(שפצור-לקיחת ציוד קיים והכנתו לקראת משהו) ציוד, בדקנו שאלונקות תקינות ותרגלנו פתיחה, איך המפקדים חילקו פק"לים לחיילים מה כל אחד סוחב, אחד פק"ל מים אחד אלונקה וכולי...
יותר מעניין אותי לדבר על הערב עצמו של המסע.
ערב שבאמת בלתי נשכח, כאילו לקחו אותו מאיזה סרט.
כל כך הרבה מסעות עשיתי בצבא ואת רובם אני לא זוכר בכלל,
כניראה שדברים שעושים אותם פעם ראשונה בחיים אז בדרך כלל זוכרים אותם יותר טוב.
בכל מקרה..... הלילה יורד ואיתו מתחיל הלחץ לעלות ומזג האוויר להישתנות.
מתחיל להיות קר אומנם חודש אפריל, אבל אם אתם רוצים להבין את רמת הקור אז אני מדבר על הבקעה בקיץ. הסיוט הרטוב של כל לוחם בחטיבת כפיר. ביום 40 מעלות, חדל חום ובלילה באיזור ה0-5 מעלות בקיץ!!
וכמובן ההתלבטות הכי גדולה היא מה ללבוש.
מצד אחד קפוא מקור ובא לך ללבוש גטקס וחולצה טרמית מתחת לחולצה ופליז ו2 זוגות גרביים ועוד...
ומצד שני אתה יודע שאתה הולך להזיע ולרוץ קצת ועם כל הלבוש הזה עלייך אתה עוד תחטוף מכת חום או תתייבש.
אז כמובן, המפקדים צועקים שלא ללבוש ביגוד חם וכולם לובשים ביגוד חם כי כולנו "צעירים" וחושבים שיודעים הכל יותר טוב.
אז אחרי כל ההכנות 00.00 בלילה, כל הפלוגה יוצאת למנחת מסוקים בחוץ עם כל הציוד עליה.
הכל חשוך חושך מוות. חוץ מקצת אורות שיש מהבסיס וכמה צעירים שחשבו שהם הולכים להסתובב עם פנסים הכל חשוך ומת.
כמו כל דבר בצה"ל שום דבר לא קורה בזמן והחברה מתחילים לאבד תסבלנות.
השעה כבר 00.50 קפוא מקור והפלוגה שנעה באיזור ה170 איש מתחלקת למחלקות וכל מחלקה מתחילה לשיר שיר דתי משלה(אל תשכחו שזה גדוד חרדי).
קפיצות בלאגנים, שירים, לרגע אנשים שכחו שהם בצבא בכלל.
אחרי שנרגעו הרוחות הגיע המ'פ וכשאני מדבר על מ'פ זה לא עוד סתם מ'פ.
זה אשכרה מ'פ יוצא שייטת 13. משהו ששום גדוד אצלנו בחטיבה לא זכה.
הפלוגה נעמדת בח' גדולה מול המ'פ וכולם עומדים בשקט.
עכשיו תתארו לכם תרגע הזה דקה, שהשעה בערך 01 בלילה, פלוגה של 170 איש עומדת בשקט עם ציוד עליה בצורת ח'. הפנים שלהם צבועות בצבעי הסוואה ומול הפלוגה עומד המ'פ יוצא סיירות עם גוף גדול שלא מבייש את ואן דיזל עם ווסט וקשר. גשם מתחיל לרדת, אל תשאלו איך כמה למה, פשוט ירד בתחילת הקיץ, אולי ה' החליט לתת לנו קצת מורל. חושך ביחד עם ערפל נופל על כולם וקור מוות.
אתם מדמיינים לכם איזה סצנה מסרט, אבל תתארו לכם שאני אשכרה הייתי שם.
מזניקים מחלקה אחרי מחלקה למסע, כולם יוצאים בצעקות לגשם " יאללה רבאקקקק", מעלים פצוע על האלונקה, רצים איתו ביחד בבוץ ולבסוף חוזרים גמורים, סחוטים ממים אבל מאושרים מעוד חוויה שעברת.
אני לא מדבר פה על איזה סיירת או גדוד שיש לו מורשת גדולה.....
חברים יקרים..... ככה נראה צה"ל.
תגובות
הוסף רשומת תגובה