מחרדי מודרני לחרד"ק או מאזרח לחייל - הדרך לבקו"ם
מקווה שאתם לא עייפים כי זה ממש ארוך אז אם אתם לא מחפשים סיפור לפני השינה אז תקראו אחד מהסיפורים האחרים שלי...
 |
| חייל שלי בתפילה בשקיעה |
בטח אתם חושבים שאני איזה צהוב ואני תמיד רציתי להתגייס וידעתי הכל על הצבא כבר לפני הגיוס
אחרי שקראו בכל השמות אנחנו עולים כולם לאוטובוסים ונוסעים ללשכת גיוס בתל השומר או בשמו האחר בקו"ם.
את האמת, מה שעברנו בבקו"ם אין הרבה מה לספר על זה וגם זה היה שרשרת חיול יחסית מהירה.
כמה הרצאות של דברים שאסורים ומותרים, תמונת לחוגר, אז תיראו טוב כי התמונה תלווה אותכם 3 שנים ואפילו בתעודת מילואים כמובן אם יש לכם שיער ארוך מדי אז יספרו אותכם שמה כמו כלבים במכונת תספורת על מספר 0, אז אל תעשו את הטעות הזאת לבוא עם כרבולת כמו של ג'סטין ביבר, כי ראיתי אנשים שבכו על זה.
עוברים זריז, אצל רופא שיניים, רופא עיניים, משקל, מש'ק חרטא ומש'ק ברטא עוד קצין ששואל אותכם אם אתם מרוצים לאיפה שהתגייסתם ואם לא אז לאן הייתם רוצים... לא שזה באמת מעניין אותם, אבל סתם זה נראה טוב כשהצבא הגדול שואל אותכם.
כמובן מי שרוצה בורח לחדר אוכל של הבסיס ואוכל שניצל של בקו"ם ואחר כך שואל למה אכלתי אמא ומי שצהוב או שרוצה לאכול כשרות מהודרת יש סנדוויצ'ים של נצח.
מגיעים לחדר הלבשה כל מי שרוצה להיות סקסי וג'ובניק לובש מדים של חיל האוויר והולך להיות איזה נהג של איזה טרקטור וכל מי שרוצה להיות לוחם אבל להיראות מכוער לובש את המדים הירוקים של חיל הרגלים.
קיבלתי את הציוד שלי וידעתי שזה הולך להיות הציוד שלי ל3 שנים הקרובות.
שיגעתי את האפסנאים הג'ובניקים שהתעצבנו עלי כל פעם מחדש, אבל לקחתי מדים שישבו עלי בול במידה ויראו טוב,
לקחתי נעליים שישבו עלי בול במידה וגם היו נוחות ודרך אגב נעליים זה אחד הדברים החשובים שיהיו נוחים כי אם לא פשוט יהיה לך דלקות ושפשפות בכל המסעות וההליכות.
אחרי שביקשתי עזרה 200 פעם מאנשים של איך לובשים את המדים ועליתי על הטריק איך קושרים את הנעלים בלי שיראו את השרוכים מקדימה, אני יוצא מהצד השני של הבקו"ם ביחד עם כל שאר האנשים והתיק הירוק הגדול של הבקו"ם ואנחנו מתיישבים בספסלים ביחד עושים קצת סלפי ומחכים לשיחה של איזה קצין.
מתחילה שיחה של איזה קצין, אני פולט בדיחה לחבר וכרגיל כמו בחצי מהמקומות שעברתי בחיים, מעיפים אותי ואת החבר הצידה, אומרים לנו חכו שם, נחשוב מה לעשות איתכם, אנחנו בינתיים צוחקים בפינה ואז מחזירים אותנו לכולם בלי עונש.
אחר כך מגיעים מפקדי כיתות מהגדוד שלנו ומסבירים לנו איפה להיות ביום ראשון ובאיזה שעה ולזכור להגיד בסוף כל משפט כן המפקד ולא המפקד.
את דרכנו החוצה מהבסיס אנחנו עושים רגלית לכיוון האוטובוס לתל אביב ומעבירים חוויות על כל הצחוקים שהיה בבקו"ם ועוד כמה תמונות.
בתחנת אוטובוס אנחנו יושבים לנו כמה חברה שהתגייסנו ביחד ומאושרים איך קיבלנו מדים ונעלי לוחם ועכשיו אנחנו נקראים לוחמים ועוד לא עשינו כלום...
אבל בעליה לאוטובוס כשאנחנו מראים לנהג את החוגר כאילו אנחנו איזה מינימום סיירת מטכ''ל עם פז"מ של 4 שנים, הנהג צוחק עלינו ואומר " שבו בשקט יצעירים, אין לכם מושג עוד מה אתם הולכים לעבור"...
וחלמתי על איזה נשק יהיה לי וכל חייל שהייתי רואה ברחוב הייתי מתרגש ממנו, אבל צר לי לאכזב אותכם,
בחיים לא הייתי כזה בן אדם.
בתור נער, תמיד היה לי כזה חלום להתגייס ולהיות טייס ולהיות קצין ואולי להיות רמטכ"ל יום אחד אבל כל זה היה סתם איזה חלום מהצד. כמו שלכל אחד יש את החלום הזה שהוא היה שמח שיתגשם. להיות זמר, טייס, נהג מירוצים, רקדן ועוד....
אבל להתגייס לצבא באמת.... הייתי רחוק כמרחק מזרח ממערב.
לא עניינו אותי בחיים אנשים על מדים ברחוב, לא עניין אותי איזה נשק יש להם או כמה סיכות יש להם על המדים,
לא עניין אותי בחיים איפה נמצאים השרוכים של הנעליים של החיילים שלא רואים את הקשר מקדימה ובטח ובטח שלא עניין אותי מזה המושג הזה "עד מתי".
היה לי ולמשפחה שלי בראש מסלול דיי ברור כמו שלכל נער חרדי מודרני לפחות.
ישיבה תיכונית חרדית עם בגרויות, אחר כך ישיבה גבוה ( רק לימוד תורה מהבוקר עד הלילה) ואחרי כמה שנים בישיבה הגבוהה תתחתן ותעשה מה שבא לך.
כמובן שאם החיים היו הולכים כמו שהיינו מתכננים אותם, כנראה היו לנו חיים הרבה יותר יפים, אבל לזה שלמעלה כנראה יש תוכניות אחרות בשבלנו.
הגעתי לישיבה גבוהה ולמדתי שם חצי שנה.
שלא תחשבו לרגע שבזבזתי את הזמן שם וגם אני לא חושב את זה, נהנתי מכל רגע של לימוד וניצלתי את הזמן שם, אבל הבנתי שלימוד תורה לבד בימינו מאוד קשה להחזיק רק איתו משפחה וגם התחיל להיות לי קשה ללמוד כל היום תורה מהבוקר עד הערב, אז הגעתי לצומת דרכים שהתחלקה לשני כיוונים.
הראשונה - לעשות תואר בזמן שאני בישיבה וככה אני גם לומד תורה וגם עושה תואר.
השניה - בעקבות זה שחברים החליטו להתגייס למסלול קרבי חרדי, התחלתי לחשוב על כך גם והם גם ניסו לשכנע אותי.
לא אחפור פה עכשיו על כל הדרך הארוכה לבחירה שעשיתי אבל רק אומר בקצרה שבגלל שבאותו זמן בוטל חוק טל ולא ידעתי מה יהיה עם בחורי הישיבות, פחדתי להתחיל תואר אז הלכתי על המסלול של לעשות צבא ולשלב לימודים בזמן הצבא במסלול של "נצח יהודה".
בטח חלקכם שואלים מזה מסלול "נצח יהודה"?! אותה שאלה שגם אני שאלתי אז.
חוץ מזה שידעתי שזה גדוד חרדי, ועושים שם שנתיים בתור לוחם אם רוצים או ג'וב ושנה לימודים של מקצוע או תואר או השלמת בגרויות על חשבון הצבא לא ידעתי כלום.
באותם ימים התחלתי לקרוא כמו רובוט מידע מהאינטרנט. מה זה חטיבת כפיר, מה היא עושה בפעילויות השוטפות, מה זה להיות לוחם, איזה מבחנים עוברים, מה זה תעודת לוחם, מה הגדוד החרדי הזה עושה ביום יום ועוד...
גם על כך לא אאריך כרגע ומפה לשם חבר מכיר חבר ודיברתי עם האחראי גיוס בלשכת גיוס בירושלים חתמתי על מסמכים ונקבע לי תאריך גיוס לנצח יהודה.
את האמת, הייתי קצת מאוכזב, כי בתור נער שהיה בכושר ותמיד היה לו את החלום הזה בצד להיות טייס, וקיבל זימון ליום סיירות והיה לו קב"א ופרופיל מתאים גם כדי להיות טייס והלך לגדוד הזה הרגשתי קצת אכזבה.
אבל גם מצד שני היה משהו שפשוט הרגיש לי נכון ואמר לי אל תדאג יש לאלוקים דרך אחרת בשבילך.
נקפוץ בזמן כמה חודשים קדימה ליום הגיוס או במילים אחרות ליום ההתחרדק"ות( חרד"ק חרד-חרדי ק-קל דעה. אל תשאלו אותי איך זה מסתדר עם האותיות, אבל זה מה שהחרדים הקיצונים המציאו)
יום הגיוס...
כעיקרון לא יודע איך זה עובד בגדודים אחרים בצה"ל אבל אצלנו התגייסנו לגבעת התחמושת בירושלים.
ההורים אומרים ללבוש שחור לבן כי זה גדוד חרדי וגם יהיו שם חרדים, אני מתווכח ומסביר להם שזה צבא ולא ישיבה וכנראה אף אחד לא יגיע עם שחור לבן ובסוף הגענו לפשרה על בגדים מכובדים.
מגיעים לגבעת התחמושת, הרבה מוזיקה, דגלים, ילדים בני 18 שמתרגשים כאילו הם יוצאים לטיול של בית הספר והרבה הורים שבוכים.
ברקע מתחילים להקריא שמות של נערים.
כל נער שקוראים בשמו מגיע לדלת, מראה תעודת זהות וצו גיוס ויוצא מהדלת לצד השני.....
בשונה מהבקו"ם שאתה ניכנס בצד אחד אזרח ויוצא מהצד השני חייל עם כאבי בטן מהשניצל של הבקו"ם
פה אתה עוד יכול לברוח מהאוטובוס שלוקח אותך לבקו"ם ואתה עדיין אזרח.
אז אם אתה קורא שורות אלא בזמן שאתה מחכה בגבעת התחמושת אחרי שיצאת מהדלת מלש"ב יקר, יש לך עוד זמן להתחרט או לברוח.
אז קוראים בשם שלי, אני ניגש לחייל ליד הדלת מראה לו טפסים והוא מאשר לי לעבור לצד השני של הדלת.
אבא ואמא בוכים מהתרגשות ומבקשים תמונה אחרונה לפני שאני נעלם ל3 שנים.... אהה נכון שכחתי להזכיר גם שכולם אירגנו תיקים לחצי שנה וההורים בכו כאילו הילדים שלהם נעלמים ל3 שנים אבל בתכלס אנחנו מגיעים ב10 בבוקר ויוצאים ב18 בערב הביתה לסופש כי זה יום חמישי, אבל יש דברים שלעולם לא נבין ולעולם לא נדע.אחרי שקראו בכל השמות אנחנו עולים כולם לאוטובוסים ונוסעים ללשכת גיוס בתל השומר או בשמו האחר בקו"ם.
את האמת, מה שעברנו בבקו"ם אין הרבה מה לספר על זה וגם זה היה שרשרת חיול יחסית מהירה.
כמה הרצאות של דברים שאסורים ומותרים, תמונת לחוגר, אז תיראו טוב כי התמונה תלווה אותכם 3 שנים ואפילו בתעודת מילואים כמובן אם יש לכם שיער ארוך מדי אז יספרו אותכם שמה כמו כלבים במכונת תספורת על מספר 0, אז אל תעשו את הטעות הזאת לבוא עם כרבולת כמו של ג'סטין ביבר, כי ראיתי אנשים שבכו על זה.
עוברים זריז, אצל רופא שיניים, רופא עיניים, משקל, מש'ק חרטא ומש'ק ברטא עוד קצין ששואל אותכם אם אתם מרוצים לאיפה שהתגייסתם ואם לא אז לאן הייתם רוצים... לא שזה באמת מעניין אותם, אבל סתם זה נראה טוב כשהצבא הגדול שואל אותכם.
כמובן מי שרוצה בורח לחדר אוכל של הבסיס ואוכל שניצל של בקו"ם ואחר כך שואל למה אכלתי אמא ומי שצהוב או שרוצה לאכול כשרות מהודרת יש סנדוויצ'ים של נצח.
מגיעים לחדר הלבשה כל מי שרוצה להיות סקסי וג'ובניק לובש מדים של חיל האוויר והולך להיות איזה נהג של איזה טרקטור וכל מי שרוצה להיות לוחם אבל להיראות מכוער לובש את המדים הירוקים של חיל הרגלים.
קיבלתי את הציוד שלי וידעתי שזה הולך להיות הציוד שלי ל3 שנים הקרובות.
שיגעתי את האפסנאים הג'ובניקים שהתעצבנו עלי כל פעם מחדש, אבל לקחתי מדים שישבו עלי בול במידה ויראו טוב,
לקחתי נעליים שישבו עלי בול במידה וגם היו נוחות ודרך אגב נעליים זה אחד הדברים החשובים שיהיו נוחים כי אם לא פשוט יהיה לך דלקות ושפשפות בכל המסעות וההליכות.
אחרי שביקשתי עזרה 200 פעם מאנשים של איך לובשים את המדים ועליתי על הטריק איך קושרים את הנעלים בלי שיראו את השרוכים מקדימה, אני יוצא מהצד השני של הבקו"ם ביחד עם כל שאר האנשים והתיק הירוק הגדול של הבקו"ם ואנחנו מתיישבים בספסלים ביחד עושים קצת סלפי ומחכים לשיחה של איזה קצין.
מתחילה שיחה של איזה קצין, אני פולט בדיחה לחבר וכרגיל כמו בחצי מהמקומות שעברתי בחיים, מעיפים אותי ואת החבר הצידה, אומרים לנו חכו שם, נחשוב מה לעשות איתכם, אנחנו בינתיים צוחקים בפינה ואז מחזירים אותנו לכולם בלי עונש.
אחר כך מגיעים מפקדי כיתות מהגדוד שלנו ומסבירים לנו איפה להיות ביום ראשון ובאיזה שעה ולזכור להגיד בסוף כל משפט כן המפקד ולא המפקד.
את דרכנו החוצה מהבסיס אנחנו עושים רגלית לכיוון האוטובוס לתל אביב ומעבירים חוויות על כל הצחוקים שהיה בבקו"ם ועוד כמה תמונות.
בתחנת אוטובוס אנחנו יושבים לנו כמה חברה שהתגייסנו ביחד ומאושרים איך קיבלנו מדים ונעלי לוחם ועכשיו אנחנו נקראים לוחמים ועוד לא עשינו כלום...
אבל בעליה לאוטובוס כשאנחנו מראים לנהג את החוגר כאילו אנחנו איזה מינימום סיירת מטכ''ל עם פז"מ של 4 שנים, הנהג צוחק עלינו ואומר " שבו בשקט יצעירים, אין לכם מושג עוד מה אתם הולכים לעבור"...
תגובות
הוסף רשומת תגובה