סיפורו של חרד'ק

לפני הכל אני מבקש את סליחתכם הקוראים על כך שסדר הפוסטים בבלוג מבולגן קצת, גם כי גוגל לא נותן לסדר אותם וגם בגלל שאני מדלג על סיפורים וחוויות מעניינות מעוד הרבה מסעות שהיו לי אבל פשוט זה ישעמם עם פוסט אחרי פוסט אדבר רק על מסע ועוד מסע וכולי... אז כן חברים, אני הולך לספר לכם את אחד החידות הגדולות של לוחמים בגדוד חרדי בצה"ל, מה גורם לנו לאכול את עצמנו כל כך בעיקר בטירונות ואיך זה יכל להשפיע על המשך שירותנו בצבא? אחד המסעות שלנו אתם בטח חושבים שאתם יודעים את התשובה, אבל אני מבטיח לכם שלא ורק אחרי שאגיד אותה אתם תגידו, " אהה  זה היה ברור מאליו". בעיות של לוחמים זה הבעיות הכי קשות בצבא. תגידו מה שתגידו לא משנה באיזה גדוד אתה נמצא ואיזה חטיבה אבל מהרגע שהתפקיד אליו אתה מכויל נקרא לוחם, תכין את עצמך לגרוע מכל. וכשאני מתכוון לגרוע מכל זה לא לזה שיגמר לך החלב לקפה בבוקר ולא לזה שאתה מתגעגע לאוכל של אמא ולא לזה שאתה יוצא מהבסיס ב18 בערב במקום ב16 וגם לא לזה שאתה יוצא פעם ב21 יום וגם לא לזה שניגמר המים החמים במקלחות. כשאני מתכוון לגרוע מכל, אפילו אתם הקוראים הפשוטים...

מקווה שאתם לא עייפים כי זה ממש ארוך אז אם אתם לא מחפשים סיפור לפני השינה אז תקראו אחד מהסיפורים האחרים שלי... חייל שלי בתפילה בשקיעה בטח אתם חושבים שאני איזה צהוב ואני תמיד רציתי להתגייס וידעתי הכל על הצבא כבר לפני הגיוס וחלמתי על איזה נשק יהיה לי וכל חייל שהייתי רואה ברחוב הייתי מתרגש ממנו, אבל צר לי לאכזב אותכם, בחיים לא הייתי כזה בן אדם. בתור נער, תמיד היה לי כזה חלום להתגייס ולהיות טייס ולהיות קצין ואולי להיות רמטכ"ל יום אחד אבל כל זה היה סתם איזה  חלום מהצד. כמו שלכל אחד יש את החלום הזה שהוא היה שמח שיתגשם. להיות זמר, טייס, נהג מירוצים, רקדן ועוד.... אבל להתגייס לצבא באמת.... הייתי רחוק כמרחק מזרח ממערב. לא עניינו אותי בחיים אנשים על מדים ברחוב, לא עניין אותי איזה נשק יש להם או כמה סיכות יש להם על המדים, לא עניין אותי בחיים איפה נמצאים השרוכים של הנעליים של החיילים שלא רואים את הקשר מקדימה ובטח ובטח שלא עניין אותי מזה המושג הזה "עד מתי". היה לי ולמשפחה שלי בראש מסלול דיי ברור כמו שלכל נער חרדי מודרני לפחות. ישיבה תיכונית חרדית עם בגרו...

מסע 3.... אח מסע 3.... המסע הראשון שלי באופן כללי בחיים ובפרט באופן כללי בצה"ל. אם באמת את/ה מתלבט/ת להתגייס לקרבי, או סתם בא לך לקבל קצת מורל לצבא או להיזכר בחוויות מהצבא זה בשבילך. כמה כולם דיברו על המסע הזה, כבר כמה ימים שכל הפלוגה מתארגנת למסע הזה. אתה בטח קורא את זה ואומר לעצמך "פאקינג 3 קילומטר" כמה כבר אפשר להיתארגן לכזה מסע וכמה זמן זה כבר לוקח?! 30 דק בקצב  6 ובריצה בין 10-13 דק בערך. לא אאריך פה על כל ההכנות, כי זה פשוט די משעמם להתחיל לספר עליהם, איך יום אחרי יום "שפצרנו"(שפצור-לקיחת ציוד קיים והכנתו לקראת משהו) ציוד, בדקנו שאלונקות תקינות ותרגלנו פתיחה, איך המפקדים חילקו פק"לים לחיילים מה כל אחד סוחב, אחד פק"ל מים אחד אלונקה וכולי... יותר מעניין אותי לדבר על הערב עצמו של המסע. ערב שבאמת בלתי נשכח, כאילו לקחו אותו מאיזה סרט.  כל כך הרבה מסעות עשיתי בצבא ואת רובם אני לא זוכר בכלל, כניראה שדברים שעושים אותם פעם ראשונה בחיים אז בדרך כלל זוכרים אותם יותר טוב. בכל מקרה..... הלילה יורד ואיתו מתחיל הלחץ לעלות ומזג האוויר ...