סיפורו של חרד'ק

לפני הכל אני מבקש את סליחתכם הקוראים על כך שסדר הפוסטים בבלוג מבולגן קצת, גם כי גוגל לא נותן לסדר אותם וגם בגלל שאני מדלג על סיפורים וחוויות מעניינות מעוד הרבה מסעות שהיו לי אבל פשוט זה ישעמם עם פוסט אחרי פוסט אדבר רק על מסע ועוד מסע וכולי... אז כן חברים, אני הולך לספר לכם את אחד החידות הגדולות של לוחמים בגדוד חרדי בצה"ל, מה גורם לנו לאכול את עצמנו כל כך בעיקר בטירונות ואיך זה יכל להשפיע על המשך שירותנו בצבא? אחד המסעות שלנו אתם בטח חושבים שאתם יודעים את התשובה, אבל אני מבטיח לכם שלא ורק אחרי שאגיד אותה אתם תגידו, " אהה  זה היה ברור מאליו". בעיות של לוחמים זה הבעיות הכי קשות בצבא. תגידו מה שתגידו לא משנה באיזה גדוד אתה נמצא ואיזה חטיבה אבל מהרגע שהתפקיד אליו אתה מכויל נקרא לוחם, תכין את עצמך לגרוע מכל. וכשאני מתכוון לגרוע מכל זה לא לזה שיגמר לך החלב לקפה בבוקר ולא לזה שאתה מתגעגע לאוכל של אמא ולא לזה שאתה יוצא מהבסיס ב18 בערב במקום ב16 וגם לא לזה שאתה יוצא פעם ב21 יום וגם לא לזה שניגמר המים החמים במקלחות. כשאני מתכוון לגרוע מכל, אפילו אתם הקוראים הפשוטים...